אני הייתי אחת מ-13 ילדים. בגלל אמונת אבי בחשיבות החינוך, כל האחים והאחיות שלי סיימו ב"ס תיכון ורכשו השכלה מקצועית או אקדמאית. בימים ההם, זה היה דבר יוצא דופן!

המשימה האישית שלי ושל העמותה, היא להגיע לכל נערה שרוצה ללמוד, לכל אישה שצריכה פרנסה או זקוקה לחיזוק ולהעצמה, לכל ילד שמגיע לו לשמוע סיפור או לקרוא ספר. אני והחברות שלי הקמנו את העמותה לשיפור מעמד האישה, לקיה כדי להעצים נשים בדואיות באמצעות תעסוקה והשכלה. רצינו שנשים תהיינה עצמאיות בדיוק כמו האחים שלהן.

בהתחלה לא היה לי קל. הייתי מתעוררת בבוקר ומוצאת את כל החלונות במכונית שלי שבורים ופחדתי על הילדים שלי. ב-2005 הוצת מפעל הרקמה שהקמנו, אבל גם זה לא גרם לנו להיכנע לאלה שרצו למנוע מאתנו להתפרנס, ללמוד ולהתחזק. במשך השנים העמותה וארגוני הנשים האחרות בנגב הצליחו לחולל שינוי בחברה שלנו. היום יש בנות עצמאיות שלומדות באוניברסיטה, ובוחרות לעצמן את בן הזוג וגם לא מוכנות להיות אישה שניה. אף על פי כן עומדות לפנינו הרבה בעיות לפתור והדרך עדיין ארוכה.

במשך השנים קבלנו תמיכה כספית ועידוד מהרבה אנשים בארץ ובחו"ל. אני אסירת תודה על כל העזרה ומקווה תמיד למלא את צפיותיהם על הצד הטוב ביותר. אני מאמינה שעלינו לעזור לעצמנו ורק כך נגיע להעצמה אמיתית ועתיד טוב יותר.

תמונות: נעמה עם בנות צעירות, נעמה מקבלת אות יקירת הנגב מאוניברסיטת בין-גוריון, נעמה מקבלת פרס רפפורט לעשיית נשית מחוללת שינוי בחברה הישראלית